דף בית
 
 
אודות
 
 
צור קשר
 
 
מאמרים
 
 
מומחים
 
 
אינדקס עסקים
 
 
פרסום באתר
 
 
מוצרים
 
 
פורומים
 
 
חדשות בענף
 
 

 

מכת תאונות העבודה לא עוצרת בתעשייה

פורסם בעיתון לוגיסטיקה

20/03/10

מאת: איילת גרינברג
יותר מ-2 מיליון ימי עבודה אבדו למשק ב-2008 כתוצאה מתאונות עבודה. למרות מאמצי אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת, המוסד לבטיחות ולגיהות וקרן מנוף של הביטוח הלאומי, לא נרשמה ירידה במכת התאונות. פחות מ-100 מפקחים אמורים לבדוק ליקויים בטיחותיים בכ-50,000 מקומות עבודה. מספר התאונות המדווחות למוסד לביטוח לאומי (לקבלת דמי פגיעה) גדול יותר מאלו המדווחות לאגף הפיקוח על העבודה, במקרים רבים בשל חששם של המעסיקים 
 
נהג טרקטור שנהרג בתחילת פברואר ומפעילת מנוף שנפצעה אנושות מקריסת מנוף באתר בנייה בצומת נווה נאמן שבהוד השרון, מצטרפים לרשימה ארוכה של תאונות בהן נפגעו עובדים. יותר מ-2 מיליון ימי עבודה אבדו למשק בשנת 2008 כתוצאה מתאונות עבודה וסכום הפיצויים שמגיע לנפגעים מתקרב ל-3 מיליארד שקלים. (בימים הקרובים צפוי משרד התמ"ת לפרסם את נתוני תאונות העבודה לשנת 2009). על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי מדובר בעלייה של 35% במונחים ריאליים לעומת שנת 2007. מהנתונים ניתן ללמוד כי בשנים האחרונות חלה עליה במספר הזכאים לקבלת דמי פגיעה כתוצאה מתאונות עבודה.

יותר ימי היעדרויות
בכנס השתלמות מיוחד לממוני בטיחות, שנערך בסוף חודש ינואר בתערוכת אחזקה ובטיחות SAFEWORK & MAINTENANCE בתל אביב, בארגון קבוצת שטיר, הציג ד"ר אלעזר איל-ביקלס, יו"ר הכנס ומנכ"ל חברת ב.י.ק.ל.ס בטיחות, נתונים על שנים שעברו. בשנים 2004 עד 2006 נמצא מספר הנפגעים לאלף נפש בירידה מתונה מ- 25.0 ל- 22.9, ובשנת 2007 קפץ המספר ל- 24.1. בשנת 2008 חלה ירידה ומספר הנפגעים היה זהה לזה של שנת 2006. אולם בדיקת ממוצע ימי ההיעדרות בעקבות התאונות מצביע על עליה הדרגתית, שיכולה להעיד על עליה בחומרת תאונות העבודה. איל-ביקלס טוען כי למרות המשאבים הרבים המושקעים באגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת, במוסד לבטיחות ולגיהות, ובקרן מנוף שתפקידה לקדם פרויקטים למניעת תאונות באמצעות כספי הביטוח הלאומי, לא הצליחו הגופים הללו, למעשה, להתמודד עם מכת התאונות.

 

אובדן שכר והכנסה
ביטוח נפגעי עבודה של הביטוח הלאומי נועד לפצות מבוטחים שנפגעו בעבודה על אובדן שכר או הכנסה החל מהיום ה-12 לאחר הפגיעה. הנתונים אינם כוללים את הנפגעים שחזרו לעבודה תוך 12 ימים מיום שהתאונה נגרמה. הם גם אינם כוללים חולים במחלות מקצוע, שלא זוהה הקשר בין מחלתם ועיסוקם. נתוני הביטוח הלאומי מראים כי מבחינת חומרת הפגיעה, הנמדדת לפי מספר ימי אי-כושר לעבודה, נמצא ענף הבינוי במקום הראשון (43 ימים), אחריו ענפי התחבורה והאחסנה (כ-36 ימים), מסחר ובתי מלאכה (34 ימים), שירותים עסקיים וחקלאות (כל אחד עם 32 ימים) ותעשייה (כ-30 ימים).

יותר תאונות במקומות עבודה קטנים
ככל שמקום העבודה קטן יותר ומעסיק פחות עובדים, כך גדל ממוצע ימי אי הכושר הנקבעים כתוצאה מתאונות עבודה. כך עולה מנתוני המוסד לבטיחות וגיהות ומנתוני מנהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי, הנוגעים לעובדים שכירים ב- 2008. התמונה המצטיירת כאן היא שבמפעלים הגדולים יש הקפדה רבה יותר על נוהלי בטיחות מאשר במפעלים הקטנים.

עם הקביעה הזאת מסכים חיים אליהו, מנהל המוסד לבטיחות וגיהות. לדבריו, הוא מצביע על הטמעת סטנדרטים של ניהול בטיחות בקרב מעסיקים גדולים. לפי דרישות החוק, מעסיקים עם 25 עד 49 עובדים חייבים למנות ועדת בטיחות, ומעסיקים עם 50 עובדים ויותר חייבים למנות גם ממונה בטיחות. "ככל הנראה מעסיקים גדולים הם יציבים יותר לאורך זמן ומפנימים בקרב עובדיהם ובתרבות הארגונית שלהם את תקנות הבטיחות. מהנתונים ניתן להסיק כי מעסיקים ששמים דגש על נושא העבודה הבטוחה ומקפידים על עבודה בטוחה בקרב עובדיהם, מאבדים פחות ימי עבודה, וכמובן שגם העובדים יוצאים נשכרים מכך" אומר אליהו.

בעל המאה ובעל הדעה
המוסד לבטיחות וגיהות הוא מלכ"ר הממומן על ידי קרן מנוף של הביטוח הלאומי, אך כפוף למשרד התמ"ת. בעבר היה המוסד כפוף למשרד העבודה והרווחה, אך מאז שהופרד משרד הרווחה מהמשרד האחראי על העבודה, בעל המאה אינו עוד בעל הדעה, מה שככל הנראה פוגע במוטיבציה של הביטוח הלאומי להקצות למוסד תקציבים. יו"ר מועצת המוסד לבטיחות וגיהות הוא שר התמ"ת והמועצה מורכבת באופן שווה מנציגי ממשלה, מוסדות הנוגעים לנושא, ארגונים כלכליים ונציגי עובדים.

תקנים יש - הבעיה היא באכיפה
"במדינת ישראל לא חסרים חוקים ותקנות, הבעיה היא באכיפה" אומר אליהו. אגף הפיקוח על העבודה של משרד התמ"ת הוא המופקד על אכיפת קיומם של כל חוקי העבודה ובהם גם חוקי הבטיחות. לדברי אליהו, "למפקחים ולבודקים של אגף הפיקוח סמכות להטיל קנסות, להגיש תביעות ולסגור מפעלים שנמצאו בהם ליקויי בטיחות חמורים, אך אין להם מספיק כוח אדם".
לטענת איל-ביקלס מדובר באוזלת יד. הוא טוען כי לאגף פחות מ-100 מפקחים אשר מופקדים על כ- 50,000 מקומות עבודה. "מעסיקים לא פונים מיוזמתם לאגף הפיקוח על מנת שיבוא לבדוק ליקויים, מאחר והם חוששים מענישה ולאגף אין מספיק כוח אדם כדי לאכוף את התקנות ולחקור על מנת למנוע את הישנות התאונות, וכתוצאה מכך רבות מהתאונות לא נחקרות, מאחר והן כלל לא מדווחות למפקח הראשי על העבודה" אומר איל-ביקלס.


חוסר תאום בין הגופים השונים
הבעיה היא חוסר תיאום מוחלט בין הגופים השונים המטפלים בתחום תאונות העבודה, מציין איל-ביקלס. "מדובר באבסורד שחקירת תאונות עבודה נתונה לשיקול הדעת של המעסיקים. במדינה מתוקנת הייתי מצפה כי כל מידע המגיע לביטוח הלאומי ולבתי החולים היה מועבר אוטומטית לאגף הפיקוח. למעסיק אינטרס לדווח לביטוח הלאומי, על מנת שימומשו זכויותיו וזכויות הנפגע, אך למרות חובת הדיווח, בפועל לאגף הפיקוח מדווחות רק חלק מהתאונות".
ממשרד התמ"ת נמסר בתגובה כי "אכן מספר התאונות המדווחות למוסד לביטוח לאומי גדול יותר מאלו המדווחות לאגף הפיקוח על העבודה. בעבר נעשו מאמצים להעביר מידע המגיע לביטוח לאומי אל הפיקוח על העבודה, ובין השאר, נערך פיילוט לקליטת המידע. הפיילוט נתקל אז בקשיים עקב הגדרות שונות במערכות המידע של הגופים. נושא נוסף שנבחן היה הנהגת דיווח אחד לשני הגופים אך גם בנושא זה נתקל בקשיים והוא לא מומש. לאור שינויים שהוכנסו בשתי מערכות המידע אנו מנסים לבחון מחדש את האפשרות של העברה לאגף הפיקוח וקליטת מידע על כל נפגעי העבודה המדווחים לביטוח הלאומי". הם מוסיפים כי דיווחים רבים לביטוח הלאומי הינם לגבי נפגעי עבודה שאינם כתוצאה מתאונות או מחלות מקצוע.


אי-הכושר ממחלות מקצוע
מחלת מקצוע היא מחלה שנמצאת ברשימת המחלות, לפי סעיף 85 בתקנות הביטוח הלאומי, העוסק בביטוח בפני פגיעה בעבודה. בתקנות מצוין מאיזה תאריך הוכרה כל מחלה כמחלת מקצוע, ועל העובד להוכיח כי חלה בה בזמן שהוכרה ככזו. כמו כן, על העובד להוכיח קשר סיבתי בין המחלה למקום העבודה, גם אם חלה בה לאחר שפרש.
לדברי אליהו, נכון להיום לא קיים בישראל רישום מסודר בכל הנוגע לחשיפה לסכנה בריאותית במקומות עבודה. לדבריו, קיים מחסור חמור במרפאות תעסוקתיות ומספר הרופאים התעסוקתיים עומד על כ-120 בלבד. מסיבה זו קיים פער משמעותי בין ההערכות. אליהו אומר כי על פי נתוני ביטוח לאומי נפטרים מדי שנה בישראל 300-400 איש בשל מחלות מקצוע, אך על פי הערכות ארגון העבודה העולמי עומד המספר על כ-1700 נפטרים בשנה. לטענתו, ישראל היא בין המדינות המפגרות בעולם בתחום הזה. "נניח שעובד שעבד במפעל ונחשף לחומר מסרטן במשך שנים חלה כעבור כמה שנים, במקרים רבים לא קישרו בין המחלה לבין העיסוק שלו, ולכן הוא לא ידע לדרוש את הזכויות שלו, והמשפחה לא תוכר ולא תקבל פיצוי".לדברי אליהו, הוחלט להקים בישראל רשם מחלות מקצוע, אך זה יקרה רק בעוד כמה שנים. אז תחקר ותתועד כל מחלה, ויסתבר הנתון האמיתי.


שכחו לטפל בעובדים
הסיבה לריבוי תאונות העבודה נעוצה בכך שהגופים האחראיים נמנעים מלטפל בגורם האנושי, האחראי ליותר מ-80% מהתאונות. לדברי איל-ביקלס קל יותר לעסוק בגורם מכני, פיזי וסביבתי מאשר לעסוק באנשים, דהינו, להכשיר את העובדים לעבוד בתנאי בטיחות ולהטיל קנסות אישיים על אלה שאינם שומרים על החוקים. במקום זה הם מפנים את מאמציהם אל הגורמים האחרים שאשמים רק בכ-20% מכלל התאונות, משום שקל יותר לטפל בגורמים אלה. "הגיע הזמן", אומר איל-ביקלס, "לעשות רוויזיה בכל המערכות שתפקידן למנוע תאונות ומחלות מקצוע ואשר קצרה ידם מלעשות כן".


התאונות קטלניות מנפילה מגובה
הנתונים, אומר איל-ביקלס, מראים כי בשנת 2008 היה הגורם המשמעותי ביותר לתאונות העבודה - הנפילה מגובה. 32% מכלל מקרי המוות במשק נגרמו מנפילה, ובענף הבניה בלבד נגרמו מנפילה כ-53% ממקרי המוות. בשנים שקדמו היה המצב דומה. מנתוני הביטוח הלאומי עולה כי בשנת 2006 היו 17,600 מיקרים, כ-27% ממקבלי דמי הפגיעה נפגעו כתוצאה מנפילות (ממוצע של 39.5 ימי אי-כושר לנפגע). לטענת איל-ביקלס, בשל הנתונים הקשים יצאו בשנת 2007 תקנות בטיחות בעבודה בדבר עבודה בגובה. תקנות אלה מחייבות שלא להעסיק עובד במקום שממנו הוא עלול ליפול לעומק העולה על 2 מטרים, אלא אם העובד עבר הכשרה ונושא אישור המתיר לעבוד בגובה בעיסוקים שנקבעו בתעודה. התקנות חלות על מפעל, על עבודות גלישה וטיפוס, על תרנים במקום שאינו מפעל ועל עבודה בגובה מטעם מפעל במקום שאינו מפעל. לדברי איל-ביקלס, בפועל חלק נכבד מהמעסיקים טרם הכשירו את עובדיהם לעבודה בגובה. במשרד התמ"תאישרו כי התקנות החדשות בדבר עבודה בגובה פורסמו במאי 2007, אולם נכנסו לתוקפן רק בנובמבר 2008, שנה וחצי ממועד פרסומן. לדברי המשרד, "הסיבה לכניסת התקנות לתוקפן מאוחר יותר נבעה מזמן ההיערכות הנדרש ליישומן, כמו גם מהצורך בהעברת המידע ופרסום התקנות לקהל הרחב".


לא מיודעים לתקנות
רוב הציבור לא מיודע לגבי התקנות החדשות בדבר עבודה בגובה פשוט כי משרד התמ"ת לא השקיע בפרסומן, למרות שהן נוגעות לציבור כולו, טוען איל-ביקלס. "למשל, הציבור אינו יודע כי על פי החוק נחשבת עבודת שיפוץ של דירה לעבודה במפעל. על כן, בעל דירה שהזמין בעל מקצוע ולא ווידא שיש בידו תעודה המתירה לו לעבוד בגובה, עבר על התקנות. במקרה של תאונה המעסיק חשוף לתביעה על רשלנות, גם מצד העובד וגם מצד המדינה, ובנוסף גם הנפגע לא יקבל את כל מה שמגיע לו, משום שחסר את הרישיון הדרוש לעבודה על סולם".
ממשרד התמ"ת נמסר בתגובה שהתקנות קובעות במפורש כי האחריות חלה על ה"מבצע", כלומר, על מי שמבצע את העבודה בגובה בעצמו או באמצעות עובדים מטעמו, ומסיבה זו לא ניתן יהיה לבוא בטענות לבעל הדירה.


התמ"ת: התקיים מסע פרסום
את טענות איל-ביקלס בדבר אי פרסום התקנות לעבודה בגובה סותרים במשרד התמ"ת ומוסרים כי אגף הפיקוח על העבודה פעל באופן נרחב על מנת להביאן לידיעת הציבור ולהטמיע את התקנות בשטח. בין היתר, הם טוענים, כי התקיים מסע פרסום שכלל תשדירים בטלוויזיה וברדיו, שלטי חוצות, פרסומים בעלונים מקצועיים ובעיתונות יומית. הם טוענים כי התקנות פורסמו בכנסים ובימי השתלמות לגופים שונים, התקיים מבצע הסברה ארצי באמצעות מפקחי האגף במקומות עבודה ופורסמו תוצאותיו בעיתונים. כפעילות המשך, טוענים במשרד, יצא לפני כחמישה חודשים תשדיר פרסום נוסף ברדיו בדבר קיום תקנות העבודה בגובה והדרישה לעבוד בהתאם לחוק. בנוסף, התקיימו שני מבצעי אכיפה ארציים בדגש על ביצוע עבודה בגובה, האחד מיד עם כניסת התקנות לתוקפן והשני לפני כחודשיים. במסגרת המבצע חולקו ללא תשלום תקליטורים המכילים מידע על הסיכונים בעבודה בגובה וכן דרישות התקנות, לרבות סרט הסברה בנושא ועלוני הסברה.
המוסד לבטיחות וגיהות מצידו מציע למעסיקים לפנות בבקשת מידע להדרכות בנושאים ספציפיים, ובנושאי הכשרת ממוני בטיחות דרך אתר האינטרנט www.osh.gov.il.


בעיה של תקציבים
מסע ההסברה וההדרכה לעובדים ולמעסיקים המעסיקים עובדים בעבודה בגובה מטעם המוסד לבטיחות וגיהות החל בשנת 2008, הבהיר אליהו, אך עקב מחסור בתקציבים ובכוח אדם עדיין לא הספיקו כל העובדים והמעסיקים לקבל הדרכה בדבר התקנות החדשות. למרות המגבלות עושה המוסד פעילות נרחבת בכל הקשור למניעת תאונות ומחלות מקצוע, הן בהדרכות במקומות העבודה עצמם, הן בייעוץ מקצועי והן בקידום תקינה וחקיקה. לטענתו, חלה התקדמות רבה בצמצום מספר התאונות והנפגעים בתאונות העבודה בישראל ומאז שנות ה-80 צומצם מספר ההרוגים בחצי. לדברי אליהו, גם במדינות מתקדמות כמו ארה"ב, צרפת ופינלנד עומד אחוז נפגעי העבודה מכלל המועסקים על 2.3.
לדברי אליהו, המוסד לבטיחות וגיהות מחויב לשמור את הליקויים שנחשפים בפניו בסוד, ולעשות את המרב על מנת לייעץ כיצד לפתור את הבעיות. "חשוב שמעסיקים ירגישו בטוחים לפנות אלינו ולחשוף בפנינו את כל המידע על מנת שנוכל לעזור, כמו בפנייה לרופא מומחה אנו מחויבים לסודיות" אומר אליהו. הוא מבקש לציין כי חלק גדול מפעילויות המוסד ניתנות כשירות לא תמורה.


להתכונן עוד לפני שהתאונות קורות
על המעסיקים חלה אחריות להיערך לקראת האפשרות של תאונות עבודה ולצפות אותן הרבה לפני שהן קורות, מסביר עו"ד אדם עמרני, המתמחה בתחום האזרחי ופגיעות גוף. קודם כל, על המעסיק להקפיד כי כל העובדים חוקיים ומוכרים על ידי הביטוח הלאומי. בנוסף, על כל מעסיק לבטח עצמו בביטוח אחריות מעבידים. עמרני מדגיש כי חברות הביטוח יכסו את המעסיק רק במידה והעובד חוקי ומוכר. לדבריו, ביטוח אחריות מעבידים מיועד לכסות כל הוצאה שלא תכוסה על ידי הביטוח הלאומי. על פי חוק, 12 הימים הראשונים להיעדרות העובד מהעבודה חלים על המעסיק; כמו כן, במקביל להגשת התביעה לביטוח הלאומי יכול העובד להגיש תביעת רשלנות נגד המעסיק. במקרה כזה המעסיק יידרש לשלם לעובד את ההפרש בין הפיצויים שישולמו לו על ידי הביטוח הלאומי והפיצויים שייקבעו במקרה של רשלנות; בנוסף, הביטוח הלאומי מחוייב לשלם לעובד 75% מהשכר על כל יום עבודה שהחסיר ועל פי חוק יכול העובד לתבוע מהמעסיק את ה-25% הנוספים; יתרה מזאת, העובד יכול לתבוע מהמעסיק כל נזק שאינו מימוני, כלומר שלא ניתן לכמת אותו בכסף, כמו עוגמת נפש או נזק פסיכולוגי.


למעסיקים כדאי לשמור על הכללים
על המעסיק להקפיד לשמור על כללי הבטיחות, גם על הכללים שמכוח חוק וגם על הכללים שמכוח פסיקה, מפרט עו"ד עמרני. בהקשר זה יש לספק לעובדים הנחיות בטיחות, ציוד מגן, להציב שלטי אזהרה, לגדר אזורים מסוכנים, לערוך תדרוכים ורענונים. כמו כן, על פי החוק, על מעסיק שמעסיק מעל 25 עובדים למנות ועדת בטיחות, ועל מעסיק שמעסיק מעל 50 עובדים למנות ממונה בטיחות. אי הקפדה על כללי הבטיחות ועל החוק, חושפת את המעסיק לנזקים חמורים לרכוש, לאובדן ימי עבודה ולתביעה בגין רשלנות.
באשר לאחריות העובדים, מוסיף איל-ביקלס כי עובד אשר עבר הדרכה, קיבל ציוד להגנה מפני נפילה ולא נהג על פי כללי ההדרכה או שלא עשה שימוש בציוד, אם ייפול ויפגע, למעשה הוא ומשפחתו לא יזכו לפיצוי מעבר לתשלומי הביטוח הלאומי, שכן בית משפט יקבע לו אחוז רשלנות גבוה.

כיצד לנהוג במקרה של תאונת עבודה?
עו"ד אדם עמרני, המתמחה בתחום האזרחי ופגיעות גוף, מסכם את ההמלצות איך לנהוג במקרה של תאונת עבודה. האמור מהווה הנחיה עקרונית בלבד, ועל מנת לקבל ייעוץ משפטי מתאים יש לפנות לעורך דין על מנת לבדוק את העובדות והנסיבות לעומקן.
הפעולות המומלצות למעסיק במקרה של תאונת עבודה
1.    במקרה של פגיעת עבודה על המעסיק למלא טופס בל/250 של הביטוח הלאומי אשר מאשר את הפגיעה כתאונת עבודה, ולחתום על הפרק הרלוונטי בטופס התביעה לאישור שכר העובד. חשוב לשים לב לניסוח הדברים בשני הטפסים, מאחר ויוכלו לשמש את העובד בשלב מאוחר יותר לתביעת המעסיק בגין רשלנות.
2.    על המעסיק לאתר עדים לאירוע ולהעלות בכתב את הגרסה שלהם במועד קרוב למועד התרחשות האירוע.
3.    יש לפנות לחברת הביטוח בשלב מוקדם ככל האפשר, ולהעביר את הטיפול בנושא לטיפול עורך הדין של המעסיק או עורך הדין של חברת הביטוח.
הפעולות המומלצות לעובד שנפגע בתאונת עבודה
1. רישום פרטי המקרה – על העובד לרשום את נסיבות האירוע סמוך למועד התרחשותו. רישום זה יבטיח מניעת אי בהירויות במידה והתביעה מוגשת לאחר זמן רב במהלכו עלולים להישכח פרטים חשובים. במידה ומדובר בתאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים, יש לרשום את מספר רישוי הרכב הפוגע, וכן שם, מספר תעודת זהות וכתובת הנהג הפוגע.
2. רישום פרטי עדים - דבר זה נדרש לעיתים על מנת להוכיח את קיומה של תאונת העבודה ומחזק את אמינות התביעה. יחד עם זאת, העדרם של עדים לא פוסל את התביעה ואת אמיתותה.
3. קבלת טיפול רפואי בסמוך ככל האפשר למועד התאונה - מעבר להיותו של הטיפול הרפואי חשוב מהבחינה הפיזית, הרי שיש חשיבות לכך גם מבחינה משפטית. טיפול רפואי בסמוך למועד תאונת העבודה עשוי להעיד על אמיתותה של תאונת העבודה עצמה ועל אמיתות הפגיעות שנגרמו בעטייה. חשוב לעדכן את הרופא כי הפגיעה נגרמה עקב תאונת עבודה. נקודה זו חשובה על מנת למנוע טענות עתידיות של המוסד לביטוח לאומי כי לא היה מדובר בתאונת עבודה, ולמשל כי התובע נפגע בתאונה אחרת, למשל בביתו, הרי הדבר ישמש ראיה נוספת לטובת הנפגע.
4. החתמת המעסיק על טופס בל/250 או במקרה של עצמאי - עליו לחתום בעצמו על טופס בל/283, שהינו זהה עקרונית לטופס 250. טופס זה מכיל תיאור בסיסי של פרטי הנפגע ופרטי התאונה והוא מהווה אישור ראשוני של המעסיק כי המדובר בתאונת עבודה.
5. קבלת תעודות לנפגע בעבודה (אישורי מחלה) - יש להציג בפני הרופא את טופס 250 ולקבל תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, המהוות אישורי מחלה לעניין תאונת עבודה. במידה והעובד קיבל אישורי מחלה טרם שהוצא טופס 250, יש לגשת עם טופס 250 לרופא ולהמיר את אישורי המחלה בתעודות נפגע בעבודה.
6. אישורים נוספים - במקרה של תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים – על העובד לגשת לתחנת משטרת התנועה ולבקש אישור משטרה אודות תאונת דרכים. יש להגיע לתחנת המשטרה עם תעודת זהות, תעודת חדר מיון ומסמכים רפואיים נוספים אם קיימים בידיו, רישיון נהיגה ורישיון רכב.
7. הקפדה על המשך טיפולים רפואיים ועל תלונות לגבי כל הכאבים הקיימים - מעבר לטיפול הראשוני לאחר תאונת העבודה, יש להקפיד על קבלת טיפול רפואי שוטף, עד להתייצבות או התבהרות המצב הרפואי. חשוב להתלונן בפני הרופא אודות כל הכאבים הקיימים עקב התאונה, ובמידת הצורך לפנות לרופא מומחה לעניין. חשוב לציין את קיומה של תאונת העבודה ואת העובדה כי הכאבים החלו בעקבותיה.
 8. הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי - יש להגיש תביעה להכרה בתאונת העבודה למוסד לביטוח לאומי תוך 12 חודשים מיום הפגיעה, על גבי טופס הנקרא "הודעה על פגיעה בעבודה". לטופס התביעה יש לצרף: מסמכים רפואיים, תעודות לנפגע בעבודה, אישור משטרה (אם מדובר בתאונת דרכים) ותלושי שכר (אם הנפגע עבד במספר עבודות). על הנפגע לחתום במקומות הרלוונטיים בטופס התביעה, להחתים את המעסיק במקומות הרלוונטיים בטופס התביעה, ולהגיש למוסד לביטוח לאומי.
9. התייעצות עם עורך דין טרם פתיחה בהליכים או שיחה עם חוקרי המוסד לביטוח לאומי - במקרים מסוימים, נוהג המוסד לביטוח לאומי לשלוח חוקרים לנפגע או להזמינו לחקירה. מומלץ להיעזר בשירותי עורך דין טרם הגשת טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי או השיחה עם חוקר מטעמו, וודאי כאשר יש צורך לערער על החלטות המוסד לביטוח לאומי והוועדות הרפואיות.


 


דף הבית | אודות | צור קשר | תקנון האתר